בתקופת הלימודים, הייתי הולך כל כמה חודשים לחנויות הספרים שליד האוניברסיטה ומעלעל במגוון העצום של הספרים הפזורים בחנות, תר אחר הספרים שהומלצו לי על ידי מורי או חברי ללימודים. פעמים רבות פשוט עברתי מַדף אחרי מַדף וספר אחרי ספר על מנת למצוא מציאוֹת. כמעט ולא קרה שיצאתי מהחנות בידיים ריקות ולרב הייתי רוכש מספר ספרים שמצאו חן בעיניי, גם אם לא נועדו לקריאה בזמן הפנוי, העיקר שיהיו בספריה ליום שבו אזדקק לחומר עיון נוסף. בסופי השבוע הייתי קופץ לשוק ספרים יד שנייה בחיפוש אחד ספרים ישנים שכבר ירדו מהדפוס ומוכריהם לא היו מודעים לערכם הרב (לפחות עבורי). כך, במהלך שבע שנות מגורי בסין הרכבתי ספר אחרי ספר, ספריה המונה בסביבות אלף ספרים ברפואה סינית.
כאשר התחלתי לחפש אחר כתבים עתיקים העוסקים בנדודי שינה נתקלתי באחד מהספרים הללו, תיעוד אבחנה מבדלת של סינדרומים, שנכתב בשנת 1687 על ידי צֶ'אן שֶׁה דוּאוֹ. עלעלתי בתוכן העניינים של הספר עד שהגעתי לפרק על נדודי שינה ולאחר שקראתי את תוכנו החלטתי שלא מספיק לציין אותו כבדרך אגב ושאני פשוט חייב לתרגם אותו לעברית ולחלוק עם כולם. פרק נוסף שצד את עיני עוסק בהיפרדות החוּן (הקרנה אסטראלית? חלימה צלולה?) ובמידה ויתאפשר לי אתרגם גם אותו ואפרסם כאן. אז מדוע חשבתי ששווה להשקיע זמן בתרגום הפרק כולו? לא בגלל שהוא מגלה איזה סוד אזוטרי על נדודי שינה והטיפול בהם.... למעשה אני חושב שלאחר שתקראו את הפרק תבינו מדוע. השתדלתי מאד להישאר נאמן למקור עד כמה שאפשר ולהשלים מילים בסוגריים על מנת שיהיה ברור יותר בעברית. כמו כן הוספתי איורים שלדעתי יכולים לסייע במידה להבנת התוכן:
"ישנם מקרים בהם האדם אינו יכול לישון ביום ובלילה, וחש חוסר מנוחה מציק בלב, זהו העדר מפגש בין לב וכליות. לרב חוסר יכולת לישון ביום הוא (מצב של) כליות שאינן נפגשות עם לב, חוסר יכולת לישון בלילה הוא (מצב בו) לב אינו יכול להיפגש עם הכליות. כאשר אינו יכול לישון גם ביום וגם בלילה זהו (מצב בו) לב וכליות שניהם אינם נפגשים האחד עם השני. הסיבה מדוע לב וכליות אינם נפגשים היא הלב חם יתר על המידה והכליות קרות יתר על המידה. במקור הלב שייך ל(פאזת) האש, כאשר הינו חם יתר על המידה אז האש בוערת מעלה ואינה יכולה לרדת מטה להיפגש עם הכליות. במקור הכליות שייכות ל(פאזת) המים, כאשר הינן קרות יתר על המידה אז המים שוקעים מטה ואינם יכולים לעלות להיפגש עם הלב. שיטת הטיפול היא להביא לכך שהחום בלב אינו חם והקור בכליות אינו קר, השניים מושכים האחד את השני ובאופן טבעי מתאחדים." "ישנם מקרים בהם לאחר שלאדם יש דאגות, לאורך היום הינו תשוש, (וכאשר) מגיע הלילה שתי עיניו אינן נסגרות, כָּמֵהַּ לעצום עיניים לרגע אך אינו יכול. אנשים שוגים להניח שמדובר בחוסר פגישה בין לב וכליות, אך מי חשב שמדובר ביובש יתר של צ'י הכבד!? אין אדם דאגן אחד שאינו בעל צ'י כלוא. כאשר צ'י כלוא למשך זמן רב, צ'י הכבד אינו נפרש. צ'י הכבד אינו פרוש אז בוודאות יתכלה דם הכבד. ברגע שדם הכבד מתכלה אז הדם שבתוך העץ אינו יכול לעלות וללחלח את הלב ולמטה חייב לספוח מהכליות. למרות זאת (עדיין יש) כליה רבה של כבד-עץ, לא ניתן להשקותה בעזרת כוס מים, כיצד ניתן לשאת ספיגה יום יומית זו?! מסיבה זו מים-כליות גם הם קמלים ואינם מספקים את יובשו של כבד-עץ. לאחר מכן הכליות יכולות להציל קְדֵרָתן החרוכה בלבד, (וכאשר) רואות את הכבד מתקרב סוגרות ונועלות ומסרבות לו. הכבד הוא בן הכליות, הכליות האם מפקירות בנן ואינן מטפלות בו, על אחת כמה וכמה הלב שהינו אויב הכליות. כמו כן (הכליות) אינן מוכנות למשוך את האש ולשרוף עצמן. על כן נסגרות בתקיפות ואינן מקבלות. מבחינת שיטת ריפוי, חובה להטליא יובש הדם בכבד ולהטיב עם קמלות המים בכליות, באופן טבעי המים יוכלו לטפח את העץ והעץ יוכל להיפגש עם הלב." "ישנם מקרים בהם האדם אינו יכול לישון בלילה, פוחד ששדים ורוחות רעות יבואו ויתקפו, שוכב לישון ומחליף צדדים, מתהפך ומסתובב בחוסר מנוחה או ישן מעט ומתעורר בבהלה או נרדם שוב ומתנהג כאילו (משהו) אוחז בו. יש אנשים השוגים לחשוב שמדובר בלב וכליות שאינם נפגשים, ואילו אלו המכירים היטב (יודעים) שזו הפחדנות של צ'י כיס המרה. כיס המרה שייך לשאו-יאנג, ערוצו נמצא בין חצי חיצון וחצי פנים, מקום היאספות בו נפגשים הלב והכליות. צ'י הלב נפגש עם הכליות בעזרת שאו-יאנג. גם צ'י הכליות נפגש עם הלב בעזרת שאו-יאנג. כאשר צ'י כיס המרה נעדר עד כדי כך שאינו מעז להאריך את שני הצ'י של הלב והכליות ולהציג ביניהם, הלב והכליות כועסים על סגירת דלתו ואי הקבלה ושניהם תוקפים. על כן צ'י כיס המרה נחלש יותר, בהלה והלמות לב מופיעים בקלות ובקלות אינו יכול לישון. שיטת הריפוי המומלצת היא הטלאת צ'י שאו-יאנג. אך אי אפשר להטליא את שאו-יאנג ללא הטלאת ג'ואה-יין. לרב ערוץ הכבד-ג'ואה-יין וערוץ שאו-יאנג הינם (ביחסי) חיצון ופנים, הטלאת הכבד של ג'ואה-יין היא בדיוק (אותו הדבר כמו) הטלאת כיס המרה של שאו-יאנג."
"ישנם מקרים בהם הנפש אינה רגועה, לאחר ששוכב, החוּן (הנפש האתרית) חולם שהינו עף ועולה, למרות שהגוף על המיטה הנפש כאילו נמצא הרחק משם, שומע קול ואז נבהל ומתעורר ואינו יכול לישון ולאורך כל הלילה אינו יכול לעצום עיניו. יש אנשים השוגים לחשוב שמדובר בחוסר של צ'י הלב, אך מי ידע שמדובר בפתוגן החודר לערוץ הכבד. הכבד אחראי על אצירת החוּן (הנפש האתרית), כאשר דם הכבד מספיק דיו החוּן נאצר, כאשר יש חוסר דם בכבד אז החוּן מתרחק. חוּן משוטט הוא גם תוצאה של שינוי עקב חוסר. היום (במקרה זה) דם הכבד לוקה בחסר, בתוך הכבד אין דבר מלבד צ'י אש פתוגני, העץ מקבל אש ושורף עצמו, האם החון יכול לשכון בבטחה?! הוא בורח בעצמו אל מחוץ לקליפת הגוף, בדומה לסימפטום בו החון נפרד, הגוף והחון נחלקים לשניים. למרות זאת סימפטום היפרדות חון וסימפטום חוסר שינה אינם זהים. היפרדות חון היא מצב בו החון נפרד ויכול לראות דברים, העדר שינה ו(תחושה) כאילו החון נפרד הוא מצב של היפרדות חון ללא יכולת לראות דברים. הסיבה מדוע אינו יכול לראות דבר היא שבתוך היין יש יאנג, (כלומר) אינו כסימפטום היפרדות חון שהינו לחלוטין יין בלבד. שיטת הריפוי היא סילוק פתוגן מהכבד והטלאת דם הכבד. (כאשר) הדם מספיק הפתוגן אינו מסוגל להישאר, הפתוגן מתפזר והחון חוזר מעצמו למעונו."
"ישנם אנשים שליבם רוטט ונפשם יראה כאילו הם נמצאים לבדם בביצורים ומכל הכיוונים באים אויבים, אינם יכולים לישון עד בוא השחר, קורי שינה רבים בעיניהם עד כך שאינם יכולים לראות, אוזניהם אטומות ואינם שומעים, מתאווים לסגור מעט ריסיהם אך אינם יכולים. יש השוגים לחשוב שמדובר בלב וכליות שאינם נפגשים, אך מי ידע ש(מדובר ב) כיס המרה חלש ורוח תוקפת?! (מכיוון ש) כיס המרה חלש אזי יש פחדנות, (מכיוון ש) יש פחדנות אזי פתוגן חיצון נכנס בקלות. פתוגן חיצון מנצל את חולשת צ'י כיס המרה ונכנס אל תוך כיס המרה ואז לצ'י אין בעלים (ולכן הוא) מקשיב למעשיו של הפתוגן. כיס המרה חושק להיפתח אל הלב אך הפתוגן אינו מרשה. כיס המרה חושב להיפגש עם הכליות ואילו הפתוגן שוב אינו מרשה. זאת הסיבה מדוע העיניים מלאות בקורי שינה והאוזניים אטומות. מכיוון שצ'י כיס המרה אינו מתקשר בפתיחות, הלב והכליות גם נסוגים בעצמם לשמור על ארמונם ואינם מעזים להיפגש לכן (האדם) חושק לסגור ריסים ואינו יכול. כיס המרה שייך לשאו-יאנג ושאו-יאנג שייך לעץ, עץ ורוח הינם אותה תופעה ולכן הכי קל לרוח להיכנס. רוח מנצלת את חולשת עץ-כיס מרה, גרה בהם ואינה יוצאת, אזי כיס המרה חושש מעוצמת הרוח (ולכן) כיס המרה ירא אף יותר (מאשר עקב חולשה). ככל שכיס המרה ירא ואין לו סיוע של אם או בן, לא רק שהינו שוכב על הגחלים וטועם מרה (אינו סובל בסבלנות אך נחוש לנקום), אלא גם מקבל בסיפוק החלומות שבאים. שיטת הריפוי היא חובה להטליא ולסייע לצ'י כיס המרה, לסייע עם מוצרים לסילוק רוח לשטיפת הפתוגן. כתוצאה מכך צ'י כיס המרה יתעצם ופתוגן הרוח יתפזר מעצמו, ואז יכולים לישון בשקט."
Comments