בתקופה שלנו, שבה מכשירים ניידים מספקים גירוי חזותי בלתי פוסק, האדם נחשף ללא הרף לתמריצים המעוררים תגמול מיידי, ונמשך אחר רצפים קצרים של עניין והתרגשות. דפוס זה אינו רק הרגל התנהגותי, אלא מעצב בהדרגה את יכולת הקשב עצמה: הוא מקשה על שהייה ממושכת בדבר אחד, ומחליש את היכולת להיות נוכח באופן יציב ורציף במציאות. על רקע זה הפך בשנים האחרונות רעיון המיינדפולנס (קשיבות) לפופולרי מאוד. רעיון זה מבקש להחזיר את תשומת הלב אל ה'כאן' ו'עכשיו' דרך התמקדות בנשימה, בפעימות הלב ובתחושות הגוף. א

העולם הסיני הקדום, כפי שניתן להבינו מתוך המקורות המוקדמים, לא היה "דת" במובן של מערכת סדורה, אלא מארג חי של פולחנים, אבות וישויות מקומיות. בני האדם חיו בתוך ריבוי של יחסים — עם אבותיהם, עם רוחות המקום, ועם סדר עליון שנתפס תחילה דרך דמותו של שַׁאנְג־דִּי ובהמשך דרך מושג "השמיים" (天). בתוך מציאות זו, האלים והישויות לא היו תיאוריה או אמונה מופשטת, אלא חלק בלתי נפרד מן החיים עצמם. הקונפוציאניזם לא ביטל את העולם הזה, אלא שינה את מוקד העיסוק - מן הישויות אל האדם ואל האופן שבו עליו

בעולם הסיני הקדום לא הייתה הפרדה ברורה בין דת, פולחן ומסורת. האדם חי בתוך מארג של יחסים - עם אבותיו, עם רוחות המקום, ועם סדר עליון שנקשר תחילה בדמותו של שַׁאנְג־דִּי ובהמשך במושג "השמיים". בתוך מציאות זו, האלים והישויות לא היו רעיון מופשט, אלא חלק בלתי נפרד מן החיים עצמם, והקשר אליהם התבטא בפולחנים, בטקסים וביחסים מתמשכים בין החיים למתים. על רקע זה, הופעתו של הקונפוציאניזם אינה נראית כמהפכה במובן הרגיל. אין כאן ביטול של האלים, ואין ניסיון להחליף את הפולחן במערכת אמונה חדשה. ו