תורת הלכידות של ה'דרך'

אם הייתי שואל אתכם מהן התורות הרוחניות שמקורן בסין, רוב הסיכויים שהייתם מזכירים את הקונפוציאניזם, הדאואיזם והזן־בודהיזם. מתוך שלוש התורות הללו, רק הדאואיזם והזן־בודהיזם צברו פופולאריות בעולם המערבי. אולם ישנה תורה רוחנית נוספת שהייתה הפופולאריות יותר מכולן במשך 600 השנים האחרונות של הקיסרות הסינית ורוב הסיכויים שמעולם לא שמעתם עליה, הנאו־קונפוציאניזם, ויש לכך סיבה מעולה.

​

הניאו־קונפוציאניזם הוא תורה מטפיזית וקוסמולוגית מורכבת ששמה דגש על פיתוח מידות מוסר אצל המתרגל. הוא החל כחזון ליצירת סדר חברתי הרמוני בהתבסס על עקרונות מוסר וכהתנגדות להרס התרבות הסינית שהתבססה על התא המשפחתי. בראש החברה עומדים יחידי־סגולה בעלי מוסר גבוה שנותנים השראה ליתר העם לתיקון עצמי והרחבתו אל החברה כולה. תורה זו סברה כי על ידי טיפוח עצמי באמצעות קשיבות פנימית וחיצונית יכול האדם לקדם את דרגתו המוסרית ולהפוך ליחיד־סגולה המנהיג את החברה כך שתהפוך להרמונית ומטיבה. למרות מטרתה הנעלה היישום שלה עוות אל עבר היררכיה ונוקשות חברתית ובחלוף השנים התעמעם הדגשים הרוחניים של שיפור עצמי ונותרו רק הדגשים החיצוניים שהובילו לחברה היררכית פטריארכלית שנדמה ששרת את האינטרסים של השלטון האכזרי וגרמה לקורבנות רבים. 

​

בשלב מסויים סין נפתחה אל המערב שנחשף לזן־בודהיזם ולדאואיזם באופן ישיר בשלב יחסית מוקדם, כאשר התפתח עניין משמעותי ברוחניות המזרחית. למרות שבשתי המסורות יש אלמנטים פילוסופיים עמוקים, לרוב נוטים במערב להתעלם מהם ותופסים אותן בעיקר כתורות רוחניות החותרות להארה אישית ולהרמוניה עם הטבע. במערב הוצגו פילוסופיות אלו כתורות מיסטיות רוחניות המתמקדות במדיטציה והרמוניה עם הטבע, חזרה אל הפשטות והארה אישית.

​

לעומת זאת על אף הממדים הרוחניים שיש בנאו־קונפוציאניזם והדגש על טיפוח עצמי להבנת הטבע והיקום הוא נתפס בעיקר כתורה נוקשה בעלת גישה מובנית לאתיקה ולממשל ופחות מותאמת לנוף הרוחני המערבי. הדגש של הניאו־קונפוציוניזם על יצירת חברה הרמונית ויחסים שבין אדם לחברו יכול להיראות פחות מושך עבור מערביים המחפשים אחר הארה והתעלות אישית. מכיוון שכך תורה זו משכה פחות את אלו המחפשים אחר חוויות מיסטיות אישיות. שלא לדבר על כך שהנצרות והיהדות, שעוסקות בין היתר במוסר, רווחות במערב כך שלמאמינים בדתות אלו לא היה עניין ללמוד תורת מוסר אחרת והעדיפו לאמץ רעיונות רוחניים אוניברסליים שלא מתנגדים בדתם. 

​

הדאואיזם הביא לנו את הגישה של זרימה עם השינויים שמתחוללים בטבע והימנעות ממאבק או עשייה מכוונת לתוצאה מסוימת. אבל דבר אחד הם לא לקחו בחשבון, הגורם האנושי. המין האנושי לא בדיוק זורם עם הטבע, יש לו מחשבה חופשית, חסרונות ולעיתים הוא מתעקש ללכת נגד הזרם או נגד ההיגיון והרצונות שלו כי לשם מושכות אותו תשוקותיו. אסכולת ה'לְכִידוּת' של הקונפוציאניזם הביאה לעולם תובנה חדשה, חוקי הטבע לא רק קובעים את השינויים של הטבע אלא גם קובעים את יחסי־הגומלין בין בני־האדם. אילו רק נחכים להבין חוקים אלו וליישם אותם בין אדם לחברו נוכל להגיע להרמוניה אמיתית. חוקים אלו הם מידות־המוסר הטבועות עמוק בטבע־האדם. אסכולת ה'לְכִידוּת' הוסיפה למשוואה את הגורם האנושי, הגורם הלא צפוי במערכת, שמוציא את עצמו מהרמוניה עם המערכת ועם עצמו.

​

בספר הזה אנסה להציג בפניכם את הפנים המקוריות של הנאו־קונפוציאניזם מזרם 'משנת הלכידות' ישירות מפיו של אחד מהוגי הדעות הגדולים ביותר בסין - ג'וּ שִׂי.