הפילוסופיה הנשכחת
אחת הפילוסופיות הסיניות העתיקות שנשכחו במערב
בקרוב....
קצת רקע על הספר
דמיינו את סין העתיקה. עולם אינטלקטואלי סוער שבו פילוסופיות גדולות מתחרות על נפשו של האדם. הבודהיזם, שהגיע מהודו, הבטיח שחרור מן הסבל באמצעות מדיטציה והתנתקות מן העולם. הדאואיזם קרא לאדם להניח למאבקיו הפנימיים ולחיות בהרמוניה עם הדרך הטבעית של היקום. בתוך מציאות זו עמד הקונפוציאניזם – מסורת ששמה במרכז את המוסר, האחריות החברתית והסדר האנושי, אך בעיני רבים נתפסה כמעשית מדי וחסרת עומק רוחני.
בתוך האתגר הזה הופיע הפילוסוף הגדול ג׳וּ שִׂי. הוא לא היה רק פרשן של המסורת הקונפוציאנית, אלא אדריכל רעיוני שביקש לבנות אותה מחדש. ג׳וּ שִׂי הבין כי כדי להשיב לקונפוציאניזם את כוחו התרבותי, אין די בהוראה מוסרית בלבד. יש להראות כי המוסר האנושי נטוע במבנה העמוק של המציאות עצמה.
מתוך דיאלוג אינטלקטואלי עמוק עם הבודהיזם והדאואיזם, פיתח ג׳וּ שִׂי תפיסה פילוסופית רחבה: סדר מוסרי וסדר קוסמי הם ביטויים של אותו עיקרון. רעיונות כגון היחס בין העיקרון (לי 理) לבין החומריות החיונית (צ׳י 氣), או הקשר בין טבע האדם לבין רגשותיו, נעשו אצלו חלק ממערכת פילוסופית מקיפה המסבירה כיצד האדם יכול לטפח את עצמו ולהגיע להרמוניה עם סדר היקום.
המהלך הזה לא היה רק עיוני. הוא היה גם מהלך תרבותי עמוק. ג׳וּ שִׂי טען כי הרוחניות האמיתית אינה נובעת מבריחה מן העולם, אלא מטיפוח האדם בתוך העולם. כאשר האדם מטפח את אופיו המוסרי ולומד להבין את העקרונות הפועלים במציאות, הוא מגלה שהחיים האנושיים עצמם הם דרך להשתתפות בהרמוניה של היקום.
כך נולד הנאו־קונפוציאניזם – אחת התנועות הפילוסופיות המשפיעות ביותר בתולדות סין, שעיצבה במשך מאות שנים את החינוך, הפוליטיקה והתרבות של מזרח אסיה.
הספרים המוצגים באתר זה מזמינים את הקורא להיכנס לעולם הרעיונות הזה: להכיר את מחשבתם של ההוגים הגדולים, להבין כיצד התפתחו הדיונים הפילוסופיים סביב טבע האדם והיקום, ולגלות כיצד מסורת עתיקה ממשיכה להציע השראה גם לאדם בן זמננו.
דיוקנו של ג'ו שי
רקע היסטורי
הנאו־קונפוציאניזם הייתה הפילוסופיה המשפיעה והנפוצה ביותר בסין במהלך שש מאות השנים האחרונות. למרות מרכזיותה בתרבות הסינית, במערב היא מוכרת פחות ממסורות כמו הדאואיזם או הזן־בודהיזם.
מסורת פילוסופית זו הופיעה בתקופת שושלת סונג (960–1279) והגיעה לשיאה בתקופות שושלות מינג (1368–1644) וצ׳ינג (1644–1912). בתקופה זו היא עיצבה במידה רבה את מערכת החינוך, את המחשבה הפוליטית ואת האידיאלים המוסריים של החברה הסינית.
ייחודה של הנאו־קונפוציאניזם טמון ביכולתה לשלב בין תחומים שונים של מחשבה. היא שמרה על תורת המוסר הקונפוציאנית הקלאסית, אך במקביל אימצה רעיונות מטפיזיים מן הבודהיזם ורעיונות קוסמולוגיים מן הדאואיזם. שילוב זה יצר מערכת פילוסופית מקיפה שהסבירה את מקומו של האדם בתוך הסדר הקוסמי ואת הדרך לטיפוח עצמי מוסרי.
אמנם גם לדאואיזם ולזן־בודהיזם הייתה השפעה משמעותית על התרבות הסינית, אך השפעתה של הנאו־קונפוציאניזם הייתה רחבה ומתמשכת יותר. במשך מאות שנים היא שימשה הבסיס האינטלקטואלי של המדינה, עיצבה את החינוך הקלאסי ואת בחינות השירות הציבורי, והשפיעה עמוקות על האתיקה, החברה והפוליטיקה של סין.
אם אתם מרותקים מהעומק הפילוסופי של המחשבה הסינית, אם אתם מחפשים להבין את הקשרים העמוקים בין הקוסמולוגיה, המוסר, והטיפוח העצמי, ואם תמיד רציתם לדעת איך הפילוסופיות הגדולות של סין העתיקה – הקונפוציאניזם, הדאואיזם והבודהיזם – נפגשו, התנגשו והשפיעו זו על זו, הספר הזה נכתב בדיוק בשבילכם.
הספר הוא יצירה ייחודית, מרתקת ומורכבת, המשלבת מחקר פילוסופי עמוק עם גישה חווייתית-רוחנית להבנת האדם, הטבע והיקום. מדובר ביצירה רחבת היקף, שמבקשת לחשוף בפני הקורא המערבי תשתית פילוסופית נאו-קונפוציאנית עלומה למדי – משנת הלְכִידָאוּת (理學) – שהשפעתה על התרבות הסינית הייתה עצומה, אך כמעט שאינה מוכרת מחוץ לה.
מה תגלו בספר הזה?
-
איך ג'וּ שִׂי, אחד ההוגים הגדולים של הנאו-קונפוציאניזם, הצליח לשלב קוסמולוגיה דאואיסטית ומטפיזיקה בודהיסטית בתוך מסגרת מוסרית קונפוציאנית.
-
תשובות לשאלות הגדולות של החיים:
מהו באמת טאי ג'י (ולמה הציור המוכר הוא רק קצה הקרחון)? כיצד נוצרת מודעות? האם המציאות שלנו ממשית או אשליה ריקה? ומה באמת מניע את הבריאה להתחדש שוב ושוב? -
הסודות מאחורי הפסיכולוגיה הסינית:
מה הקשר בין שבע הרגשות לחמשת הדחפים? כיצד דעת־הלב מעצבת את הרגשות והתחושות שלנו? והאם רגשות הם באמת מכשול שיש להיפטר ממנו, או שהם כוח שיכול להוביל לצמיחה ולריפוי? -
הרמוניה בין הפילוסופי למעשי:
כיצד עקרונות פילוסופיים כמו יין-יאנג, צ'י, ולִי (לְכִידוּת) מתחברים לבריאות האדם? איך התפתחה הרפואה הסינית מתוך לחצים פילוסופיים שהשפיעו על הדרך בה אנו מבינים את הקשר גוף-נפש?
למי הספר מתאים?
-
לחובבי פילוסופיה סינית או מזרח אסיה.
אם אתם מוקסמים מהמחשבה הסינית העתיקה ורוצים להעמיק את ההבנה שלכם על העולם, הנפש, והאדם – הספר הזה הוא בדיוק עבורכם. -
למטפלים ברפואה סינית המבקשים להעמיק את הרקע הפילוסופי של עבודתם.
תלמדו כיצד הפילוסופיה השפיעה על הדרך שבה עוצבה הרפואה הסינית, ותגלו כיצד רעיונות קוסמולוגיים ומטפיזיים מחברים בין בריאות הגוף לנפש. -
לחוקרי פסיכולוגיה ורוחניות.
אם אתם חוקרים את נפש האדם ואת הקשרים בין רוחניות ופיזיולוגיה, הספר יספק לכם תשובות וגם ישאל שאלות חדשות ומעוררות השראה.
מבחינה אינטלקטואלית, זהו ניסיון נדיר בעברית להציג בצורה שיטתית, עמוקה ומודרנית את אחת ממסורות המחשבה החשובות בתולדות סין, תוך גישור בין מסורת למודרנה, בין רפואה לפילוסופיה, ובין חוויה פנימית לאתיקה ציבורית.
על הספר
אם הייתי שואל אתכם מהן התורות הרוחניות שמקורן בסין, רוב הסיכויים שהייתם מזכירים את הקונפוציאניזם, הדאואיזם והזן־בודהיזם. מתוך שלוש התורות הללו, רק הדאואיזם והזן־בודהיזם צברו פופולאריות בעולם המערבי. אולם ישנה תורה רוחנית נוספת שהייתה הפופולאריות יותר מכולן במשך 600 השנים האחרונות של הקיסרות הסינית ורוב הסיכויים שמעולם לא שמעתם עליה, הנאו־קונפוציאניזם, ויש לכך סיבה מעולה.
הניאו־קונפוציאניזם הוא תורה מטפיזית וקוסמולוגית מורכבת ששמה דגש על פיתוח מידות מוסר אצל המתרגל. הוא החל כחזון ליצירת סדר חברתי הרמוני בהתבסס על עקרונות מוסר וכהתנגדות להרס התרבות הסינית שהתבססה על התא המשפחתי. בראש החברה עומדים יחידי־סגולה בעלי מוסר גבוה שנותנים השראה ליתר העם לתיקון עצמי והרחבתו אל החברה כולה. תורה זו סברה כי על ידי טיפוח עצמי באמצעות קשיבות פנימית וחיצונית יכול האדם לקדם את דרגתו המוסרית ולהפוך ליחיד־סגולה המנהיג את החברה כך שתהפוך להרמונית ומטיבה. למרות מטרתה הנעלה היישום שלה עוות אל עבר היררכיה ונוקשות חברתית ובחלוף השנים התעמעם הדגשים הרוחניים של שיפור עצמי ונותרו רק הדגשים החיצוניים שהובילו לחברה היררכית פטריארכלית שנדמה ששרת את האינטרסים של השלטון האכזרי וגרמה לקורבנות רבים.
בשלב מסויים סין נפתחה אל המערב שנחשף לזן־בודהיזם ולדאואיזם באופן ישיר בשלב יחסית מוקדם, כאשר התפתח עניין משמעותי ברוחניות המזרחית. למרות שבשתי המסורות יש אלמנטים פילוסופיים עמוקים, לרוב נוטים במערב להתעלם מהם ותופסים אותן בעיקר כתורות רוחניות החותרות להארה אישית ולהרמוניה עם הטבע. במערב הוצגו פילוסופיות אלו כתורות מיסטיות רוחניות המתמקדות במדיטציה והרמוניה עם הטבע, חזרה אל הפשטות והארה אישית.
לעומת זאת על אף הממדים הרוחניים שיש בנאו־קונפוציאניזם והדגש על טיפוח עצמי להבנת הטבע והיקום הוא נתפס בעיקר כתורה נוקשה בעלת גישה מובנית לאתיקה ולממשל ופחות מותאמת לנוף הרוחני המערבי. הדגש של הניאו־קונפוציוניזם על יצירת חברה הרמונית ויחסים שבין אדם לחברו יכול להיראות פחות מושך עבור מערביים המחפשים אחר הארה והתעלות אישית. מכיוון שכך תורה זו משכה פחות את אלו המחפשים אחר חוויות מיסטיות אישיות. שלא לדבר על כך שהנצרות והיהדות, שעוסקות בין היתר במוסר, רווחות במערב כך שלמאמינים בדתות אלו לא היה עניין ללמוד תורת מוסר אחרת והעדיפו לאמץ רעיונות רוחניים אוניברסליים שלא מתנגדים בדתם.
הדאואיזם הביא לנו את הגישה של זרימה עם השינויים שמתחוללים בטבע והימנעות ממאבק או עשייה מכוונת לתוצאה מסוימת. אבל דבר אחד הם לא לקחו בחשבון, הגורם האנושי. המין האנושי לא בדיוק זורם עם הטבע, יש לו מחשבה חופשית, חסרונות ולעיתים הוא מתעקש ללכת נגד הזרם או נגד ההיגיון והרצונות שלו כי לשם מושכות אותו תשוקותיו. אסכולת ה'לְכִידוּת' של הקונפוציאניזם הביאה לעולם תובנה חדשה, חוקי הטבע לא רק קובעים את השינויים של הטבע אלא גם קובעים את יחסי־הגומלין בין בני־האדם. אילו רק נחכים להבין חוקים אלו וליישם אותם בין אדם לחברו נוכל להגיע להרמוניה אמיתית. חוקים אלו הם מידות־המוסר הטבועות עמוק בטבע־האדם. אסכולת ה'לְכִידוּת' הוסיפה למשוואה את הגורם האנושי, הגורם הלא צפוי במערכת, שמוציא את עצמו מהרמוניה עם המערכת ועם עצמו.
בספר הזה אנסה להציג בפניכם את הפנים המקוריות של הנאו־קונפוציאניזם מזרם 'משנת הלכידות' ישירות מפיו של אחד מהוגי הדעות הגדולים ביותר בסין - ג'וּ שִׂי.