העולם הסיני הקדום, כפי שניתן להבינו מתוך המקורות המוקדמים, לא היה "דת" במובן של מערכת סדורה, אלא מארג חי של פולחנים, אבות וישויות מקומיות. בני האדם חיו בתוך ריבוי של יחסים — עם אבותיהם, עם רוחות המקום, ועם סדר עליון שנתפס תחילה דרך דמותו של שַׁאנְג־דִּי ובהמשך דרך מושג "השמיים" (天). בתוך מציאות זו, האלים והישויות לא היו תיאוריה או אמונה מופשטת, אלא חלק בלתי נפרד מן החיים עצמם. הקונפוציאניזם לא ביטל את העולם הזה, אלא שינה את מוקד העיסוק - מן הישויות אל האדם ואל האופן שבו עליו

בעולם הסיני הקדום לא הייתה הפרדה ברורה בין דת, פולחן ומסורת. האדם חי בתוך מארג של יחסים - עם אבותיו, עם רוחות המקום, ועם סדר עליון שנקשר תחילה בדמותו של שַׁאנְג־דִּי ובהמשך במושג "השמיים". בתוך מציאות זו, האלים והישויות לא היו רעיון מופשט, אלא חלק בלתי נפרד מן החיים עצמם, והקשר אליהם התבטא בפולחנים, בטקסים וביחסים מתמשכים בין החיים למתים. על רקע זה, הופעתו של הקונפוציאניזם אינה נראית כמהפכה במובן הרגיל. אין כאן ביטול של האלים, ואין ניסיון להחליף את הפולחן במערכת אמונה חדשה. ו

問曰：木之性散，何以味反酸而主收哉？ שאלה: טבעו של העץ הוא פיזור, אך טעמו של העץ דווקא חמוץ, והוא אחראי על איסוף. כיצד זה ייתכן? 答曰：此亦相反相成，金木交合之理。得木之味者，皆得金之性，所以酸味皆主收斂。五味子主咳逆上氣，蓋氣出於臍下胞室氣海之中，循衝脈而上入肺，胞室乃肝所司。或肝寒，則胞宮衝脈之氣挾水飲而上衝於肺，以為咳喘；或肝熱，則胞宮衝脈之氣挾本火而上衝於肺，以為咳喘。 תשובה: גם כאן מדובר בעיקרון של ניגודים המשלימים זה את זה - עיקרון ההפריה ההדדית והאיזון בין המתכת לעץ. מי שקיבל את טעמו של העץ, קיבל גם את טבעה של המתכת; משום כך כל הטעמים החמוצים אחראים על איסוף וכינוס. הצמח wǔ wèi zǐ (五味子) אחראי על טיפול בשי