משמעות משפטי זמני החלמת ששת המחלות
מאת ניצן אורן
ברגע שהתברר לי שתרשים זמני נטייה להחלמה (זמן בו המחלה מתאווה להיפתר) אינו קשור לשאנג חאן לון ושמקורותיו מאוחרים יותר, הפסקתי לנסות להבין את משמעותו על סמך כתב זה והחלטתי לנקוט בגישה רעננה ולהסתכל על הנושא מזווית ראיה חדשה ללא דעה מוקדמת על משמעותו כפי שנהוג עד כה. החלטתי לחפש דפוסים מוכרים בתרשים (1) והדבר הראשון בו הבחנתי היה דפוס חלקי (2) של חלוקת השנה לארבע עונות על פי ארבע התופעות (3).
שמן של ארבע העונות נגזר מארבע התופעות (四象 Si Xiang) בניסיון לתאר כמות יין-יאנג בכל עונה על סמך משך קרינת שמש. על פי חלקה זו, העונה או משך הזמן לאורך היום בו משך קרינת השמש הוא הארוך ביותר (9:00 בבוקר ועד 15:00 או חודש וחצי לפני ואחרי היפוך הקיץ) הוא זמן תאי יאנג. שש השעות שלפני תאי יאנג נחשב הזמן של שאו יאנג ושש השעות שלפני שאו יאנג נחשב הזמן של תאי יין. הדפוס המופיע בתרשים זמני נטייה להחלמה חלקי מכיוון שאינו כולל את הזמן של שאו יין שאמור לתאר את עונת הסתיו או זמן שקיעת השמש מ-15:00 ועד 21:00.
מסקנות ביניים
תאי יין, שאו יאנג, תאי יאנג ויאנג מינג מייצגים השתנות כמות היאנג לאורך היום ואת שיא כמות היין (7). על המקום שמייצג את כמות היין הרב מכל (תאי יין) מיקמו גם את התרשים שמציג את אופי תנועת היין בפתיחה, ציר וסגירה (10), אך אלו מוקמו שלא לפי הזמן המתאים לאורך היממה (9) או במיקום יחסי נכון ליאנג אלא דווקא לפי המיקום של כמות שיא היין (7). כלומר, ערבבו מין במינו ועוד עשו זאת בכח ועיוות של הרעיון המקורי. כתוצאה מערבוב של תרשים כמותי (הרבה-מעט) עם תרשים דימוי אופי תנועה (12) יוצא שהזמן של היינים צומצם מאד ונדחס ותופס משך זמן קצר ממה שאמור להיות. למעשה, אינני רואה כל היגיון מדוע עורבבו שתי שיטות ייצוג שונות לחלוטין לכדי רעיון אחד בו היאנגים מייצגים כמות יאנג לאורך היום והיינים מייצגים אופי תנועת יין שמשום מה נמצאת דווקא בזמן שאמור להיות שיא כמות היין. זה כמו לערבב תרשים של מהירות עם תרשים של משקל.